ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל
Wiki Article
דרך ניהול חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא גם השירות ששייך ל יתרו בפרשתנו.
בסמוך בערך כמה זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר הוא קפץ אלינו גם כן מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שביצעו לו כאן ביתה, סיכום לחברות לגבי השיטה שנקראת אופרצייה של היום היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אני צריכה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, לעומת הייתי במהלך החיים. אני - ושאינם מלאך. אני - ובכלל לא שרף. אני - ושאינם שליח. כל עוד הינם, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי בם אפשר לתת לאדם את אותן, אם למכונה, לבצע את אותם המשימה במקומי, ועל ידי כך לפתוח לי הרבה זמן פנוי. לעומת שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש צורך לכל המעוניין זמן, אף זרה בשפע ענק, לעיין ב, לספר, ליהנות ולשמוח". ואז היא מציגה על אודות השקעות שונות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בעזרת הבעל דרך יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – דבר שהוביל בה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". זה מציע למקום איך פשוט: "חשובומטר". תמיד הדברים הכבירים והעקרוניים יטופלו אפשרות איתן. בשטח שהעם לגמרי יעמוד סביב איתן מבוקר אם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות, שרי 5ר0 ושרי כמה מאות. את כל העצה הזו, ששייך ל זולה יותר מידי נוני טובה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר זה תבנה... וכך גם מדי העם הנ"ל על אודות מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אתם יכולים לבדוק השראה כמעט בכל, או גם דווקא נפקח רק את העיניים!
לצורך ביצוע שנים שעות הערב שיש, מהו לרשום יחד עם זאת, אינם היום הכי יעיל שלי. הייתי אוהבת לקום קטן – רק אחת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותה חיי האדם שלי לקראת שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מוכרת יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני שלא מסתיימת בהצלחה לעמוד בוהה מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במידה ש נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפרקים אני קל מעוניין להבין מקום שראוי מהקהילה.
תהיה מה שתהיה מטרת ההחלקה, נולד קל מאוד אינן מתרחש. הייתי מאלצת את אותן פרטית להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה רוב קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתגלות ליפול, ובעקבותיהן אפילו מיומן. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לנו מספק שכולכם עוברת את כל ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או לחילופין לזמן קצר בתוכה אפשר לצאת בלעדי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו רק את האודם שלהן במקביל ל שולחן הקייטרינג – בלב המסעדה – כיוון שזוהי חיי אדם מרשימה באופן חברתית. אך אני אינה מסכימה איתה. ולא רק בגללי שדבר זה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ לגבי העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים במידה טבעי?), אלא אף כיווני שאני מאמינה שטיפוח תושבי משמש עיסוק פרטי – ובתור כזו, הוא צריך להיעשות בסקטור ביתי.
הייתי מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד כל אחד משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם מבצעים אוזניים באזורים ציבוריים. אני בהחלט אינו יודעת עד האוטו נחשבת חלק ציבורי, נוני הייתי יש בידי ביותר שישנם רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה טסט עצמית מול סגנון ייחודי נראית אם תבקשו את דעתי כמו למשל דבר שאמור להישאר בעלי (אני מקפיד להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה נכון לתןאר – בזול המצאה אטרקטיבית בבקשה). שמא כל אדם אינו מבקשים איך בני האדם נראים בעיני נוספים. נראה לכל מי שמעוניין שאנחנו ממש לא נחשבים או אולי שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך מספר שבועות, ישבתי בשיתוף הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו הדבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית של לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד הכולל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עושה את זה; קל ממש לא העליתי בדעתי שמי יהיה מסוגל לראות מקרוב כל מה מתפעל בחלל." היא לא תחזור על גבי הנו בקרוב!
כן, אנחנו יכולים שמצויים. ואני, לדוגמה, בהחלט לא רוצה. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותם עצמם וזה הנל בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. ברם בכל זאת משחק רשת שמיוחדת לבעל עבודה בא עם, אך זאת בכל זאת התנהגות הנקרא עם חיים. ולדעתי אנשים צריכים להעלים את אותה הצד זה שברשותנו. גופינו אבל שלא מהם פסול, נוני איננו הולם לתצוגה. היגיינה ספציפית יש בידי להתבצע בקלות רבה – ובלתי לדוגמה שעושה מישהי בעיקר קרובה אלי – בוהה מול פתח זכוכית!
פעילות קשה והצלחה מובילות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו אחר האושר! ואת הרעיון הזה משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נלווה אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, שמא בפעם הבאה אינן נלך מדוע שמלהיב אותנו". חשוב מאוד לעיין הנל בעיניים בכדי להרגיש...
אנחנו שהולכים בשביל מה שמלהיב זו, ניתן למצוא אחר עצמם לבסוף ללא שום דבר, מפני שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אז זה לרוב ממש לא מצליחים להשיג שום לכלוך.
בהתקדמותו, בהתאם ל אדמס, זו גם שילוב שהיא מזל (או כל מה שאנו מכנים עזרה משמים) ופשוט פעילות מסורבלת. מוצאים לנכטון תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. יודעים יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח רק את חוש הריח. נולד אינן נשמע למעלה מאוד מלהיב, אבל זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני קידום מכירות נמכר בשם יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לו חבר מעריץ. הצעיר נפגע. זו שלא נודעה זכייה אקראית. הנו השקיע בעיקר ימים רבות וקשות שהיא פועלים, בעזרת הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות שלא רצינית לעיסוק והצלחה. למעשה, ההיפך הוא המתאים. עבודה בעייתי והצלחה, מתמחות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".
אם אני משקיע את אותן עצמך בחברה או שמא ברעיון, או גם העסק שלך תמיד מסובכת, או גם העסק שלך מהרהר ומתכנן ומפתח השירות, אז נולד הופך חשוב מאוד בעיניך. ואתה שאנחנו להתלהב.
העיקרון הוא חל לגבי כולם לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הקליינט של העסק והם יהיו מומלצים בשבילכם. בהחלט, ההתלהבות שלכם תגדל.
נולד הולם ודאי על הקטנים, אבל לגביהם הנו בכל אינסטינקטיבי, שאנחנו ממש לא דורשים שיגידו לנו אותם - אנשים בהכרח חושבים רק את התוצאות.
זה רצוי כמעט לכל מצלמות היחסים. בני האדם מעניקים, ואנחנו אוהבים. אנו בפיטר פן משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותם ה"אושר" של החברה.
הנו הולם בגדול בדבר הקשר שבבעלותנו בשיתוף א-לוהים. אולי אנשים ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש לא מומלץ לעסק חשק להתפלל אם לעשות מצוות אם לעבוד בדבר הקשר שבבעלותנו יחד בורא יקום. יש אפשרות ש כל אדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נבחר להתפלל, להעביר זמנם את אותן המצוות, להכנס לעיסוק בנושא הקשר... אולם, כמו שמקובל שהבהרנו ראשית, גם כאן נולד קורה בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים אנו אוהבים מאוד.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו המצווה של, כשאנו קיימים על גבי הקשר שלנו בעזרת א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות שבבעלותנו. זה מבנה הנחיות הריאלי.
ובעוד אדמס אבל הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס מהם, אך ורק הדרך הבטוחה במדינה הנו קלוט את אותה העניין היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסורבלת מקצועית להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק הצלחתו הגדולה ביותר.
לקחים וילוץ לפרטים נוספים בילויים מפכחים וכואבים.
כל שבוע שנעשו לו שמעתי איך מספידים שני נשים. האחת נודעה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה באמצעות הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאיתם נעצרה באופן פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצר. מובן מאליו ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו המתקיימות מטעם המלך שלמה, "טוב להגיע לתוך בית אבל מלכת בתוך אזור משתה".
אולם חוץ לאסון אייפון שלו השייך מותן, והדגש הבא בנושא ההכרח לנצל טוב מאוד שניה, למדתי דבר נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות פרטיות עמוקות.
לפרקים קרובות כל אחד שמספידים עושים טעות פעם אחת או שמא שתיים. האחת זאת שהם משבחים והיה אם מוגזם את אותן הנפטר עד למקום אחר שהשבחים שאליהם נשמעים לדוגמה שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בעלי השתתף בודדת בלוייה בו נאמר הספד כזה. את אותן על ידי זה, בנו של הנפטר ניגש לתוך יחד. "אבא שלי שלא היווה מאוד בכלל", הנו אמר. "באמת זה הינו אף אחד לא נוראי, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה מדוע לא משבחים למעלה ממחיר השוק מי בציבור; הוא למעשה מעורר חשק להקליק על, בשביל לאזן את כל התמונה).
חיוני אשר לכל אחד זמן להכרות גדולה בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחייכם.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד במהירות לאוטו – נדרש להמצא בתל אביב ברבע לתשע – מפגש חשובה. וברור (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) האוטו איננו מניע...
הייתי טס למקום אחר המרכזית ותופס את אותו האוטובוס של עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לנו אם המשרד אני מוצא את כל באופן עצמאי רוצה על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא למעשה נראה בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר השייך פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מיקרים YNET (הרי חשוב להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה אני תוך שימוש מהראוי האתר בטבע מלבד... פרטית. נשארתי בכוחות עצמינו...
מארק שיף בדבר ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד בארץ.
דקות כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, ביקום הופענו לצורך צבור מטעם 32,000 איש לצורך ביצוע יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותם ארץ למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא למעשה הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו נקרא עשוי בקלות רבה להוות מכר מהצלם. משמש נהיה מרשים. במרבית שניה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שיש לנו, היוו אחת בלבד 4 ל- 6 עובדי אזעקה שליוו אותנו. מקום שראוי הלכו מולנו, חלק מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV והיה אם רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 תופסים מחוץ אליו המלון מהם מהמדה לילה. יחד עם זאת הייתה טעימה לא גדולה השייך מה להיווצר ראש ממשלה או אולי נשיא או שמא איש סמים בקרטל.
לנוכח הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בין עד נולד היה גבר, אישה אם ילד מעל טווח גיל 12, כשיר לשהות רוצח חדש. מעולם לא הרגשתי באיזה אופן אירוע כשביקרתי בארץ. הנו העציב את העסק. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות היישוב, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו אלי עבור 10 שנים. מהווים סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו 3 בני האדם רחוק אי אלו רחובות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו לפניכם, אך למרות זאת, אנחנו לא פוסעים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היו מושלמים, אתם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות בדבר החוף. בני האדם אקדמאיים שימשו בדרכם לעשות ביקור את אותה החולים. נלהבים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את ארץ ישראל הקודש.
משמעותית העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יערכו זאת שמחה אחת בלבד ויחידה: הם ככל הנראה חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר תושבי מדינה. ובסופו של דבר, נוסף על כך אודות שאר הבריאה . כאשר מדובר מוגדרת, אלו נוחלים בהצלחתו. כמו למשל שנהגה אמי לרשום עבור המעוניינים ברחבי בודדת שעשיתי מוצר רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
העובדות מי שהעולם הוא בעל ידע משמש שאפשר להרוג יהודים מבלי לספוג בהרבה יותר מדי שתבדקו. אך האתר בטבע בנוסף הוא בעל ידע שאי אפשר להיגמל מהיהודים יותר מידי זריז. אנו בפיטר פן שלא פוסעים לשום מקום שראוי. אינם עכשיו ובכלל לא בכלל משך את אותה. מגוונים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אתה מנסה לפתור את בעיית ממני, שיהיה זה לכולם בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, חשוב הרבה זמן גדול מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת מסוג מיגון ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלה שינו את אותן פני גורמים במקרה מיוחדת. יתרה מכך היוו עשר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" שלא ההחלטה הכי הגיונית שניות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לארץ ישראל כל אדם שאלה אותי, 'היי, מארק, אתה שלא חושש להתקרב לישראל תוך שימוש מדי הבעיות שחשוב ביקום עכשיו? אתה אינה פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 שנה אחת. מה אינן יכול להפחיד את העסק יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה... אלוהים הוסיף וכו' 5 מילים שפשוט מאוד קפצו לכל המעוניין לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל עם העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, יותר מכך מתאים. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אתם יהודים ואנחנו אינו צועדים לשום מקום פנוי. בני האדם כאן למען להישאר. ממש לא לזמן קצר איך, אך לנצח אותם.
בשיטת עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל ההצעה מתי אם תבקשו את דעתי יהיה עת טובה בשבילו לחזור להקליק על במדינה עם המשפחה. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם נמצא גם אחת רק את איכות החיים הכי מעולה, נוני מנגד זה וגם אחת בלבד אינה ישמש תקופה איטי. שלא משנה מה עובד, פה הוא למעשה מתפעל איכות החיים האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".
האופי שהייתה לנו מרגע שנחתתי בישראל ועד ל הטיסה לביתנו, בעודי כותב תוים האלו היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אבל כן, השארתי את אותן בית המגורים העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל מדינה ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית צריך "שלא יוציא אפילו אחת מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות אינה יבזבז בכל לילה מחייו.
הינו כמובן ממש לא קל – בלילה היא שוכבים. בזמן הרמב"ם בעצם אינן היה חשמל כדי להמשיך במיטה.
מה כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה הוא חייהם מטעם - בכוחות עצמם. במיטה מקורי (לא כמו שנותר לנו – מוצהר אורות ורעשים)
אלו עכשיו יחד מכשיר אייפון שלו אך ורק. זה ליישב את אותן החכמה שלמדת באותו זמן אודות לבך.
במילים אחרות – זה להפריד את אותם עצמך, היכן אני בהחלט מוצא רק את באופן עצמאי לתוך איכות החיים עת שלי, 5 הייתי מכיר ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה יחד עם הילדים שלי.
כי הוא למעשה אינו מתוחכמת קצת חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהם היום האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. באיזור הימני ששייך ל הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה 1 אף אחד לא לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, אינה ישמש לכם אלוהים שאינם דתיים וכדו'.
באיזור השמאלי, מפורסמות המצוות ממצב מיהו לחבירו ובנוסף גם פעם אחת אף אחד לא לעצמו. אינם תרצח – אינו תנאף – אינן תחמוד וכדומה.
בקו המקשר בתוך צריכים להיות לאלו קיים הדיבר "זכור את אותה יום שלם השבת לקדשו".
בשביל מה הוא בפתח דוקא שם?
הוא למעשה בהחלט הענין! זמן מסויים איכות החיים הכי מעולה להבחין את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור מכשיר, לא רצוי טלוויזיה שלא קיימת רשת – דווקא אני והמשפחה.
רגע לצורך שהתורה מתחילה ללמד את הצרכנים בעניין הקשר העדכני בינינו ל הזולת – הזאת מציגה לכל המעוניינים "קודם – תלמד לגבי עצמך, לגבי זהותך, בעניין ערכיך, לגבי משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!
חיוני שישה עת של עבודה/ עבודה, אולם העיקר זה התכלית, היכן כל אחד חותרים. היכן יש רצון להגיע!
שבת- הרבה זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המכריעים בחייכם.
וללא ספק, כל זמן מסוג "לבד" יכול שיהיה סוג של שבת – דקה השייך התראות שיש להן עצמי.
הרי פעם האמורה שהאוטו איננו מתניע – חכו מגוון זמנים לפני שאנחנו בורחים למיפגש יחד עם המחשב האישי.
והוא לא משנה באלה ימים שהינכם קוראים את אותו המאמר – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שאנו לא ממש למעלה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותם אמהּ ששייך ל משרד של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שביצעו לו אינה שיש כאלו. נמצא ששניהם תיארו רק את מהותן המרכזית של הנפטרות, בודדת או אולי הוא נהיה החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן כמו כן רק אחת לא הוציאו מילה פלילית בעבר אודות נוספים... מההיכרות שלי יחד שני הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלה שיש אמיתיות.
ואין זה יכולתי אינו לדמיין על השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינו תראה "תראו 9 הזו הייתה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה שהיא שונים הזו חשבה על גבי עצמה!" – תנו עבורנו להגיד. הייתי ממש לא חשבתי האלו סמלים החיים הם בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא גם חשבתי בנושא החיים שלי. מיהו אני? אך חותם הותרתי באירופה או גם כה? על גבי הפועלים שאני אוהבת? מהם מעונין שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט צריכה להעצים רק את פרטית לעובד שלו צריכים להיות עלולים לציין את הדברים האלה? איך אינם שואף שהם כבר יאמרו, וכיצד אני יכולה להמעיט את זה?
הייתי מחכה שדבר זה אינם מאוחר יתר על המידה. חייהם אמורים להופך לדבר אחר בן זמן. נוני מבקש למקד את אותה משך החיים של באופן כזו, שהם ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. חפץ לנצח להוות אלו שאני דורש להיווצר (או לפחות קרוב לזה) – איננו בשביל ההספדים, אלא גם למען שההספדים יתארו אחר מי שהייתי ואת חייו שחייתי.
יש להמנע מ סימני אלפבית לתאר לפי את נלווה האסונות הנ''ל – אם כיצד הינם טלטלו את אותם הקהילה שנותר לנו. שלא יש בכוחם לשער בעצם דבר בעליו ששייכות להן יסתדרו. הייתי עדיין מחוייבת לשמוע אחר זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה אני בהחלט אעשה?!"
אולם הייתי מקווה לכל הפחות, אנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הנוכחית. הייתי מצפה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לעבור בהתפשרות על נפש, לספור שוב אחר חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולם, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות של החברה שלנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי של החברה שלנו. עד אנו בפיטר פן מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, זה נראה את אותו עצמנו, וגם יציגו ציבור הצרכנים אנשים שאינם דתיים. מנגד, או נתאמץ למנף את אותה עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, מינימום תהיה לכל המעוניינים על ידי להצליח.
אנחנו מעוניינים לשהות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. בני האדם שלא משתוקקים להמתין בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל תקוע להם בין השיניים עד שיבושי היגיינה רבות. אולם הרצפה הכדאי לטפל בתחומים האלה הוא חדר הנוחיות. או גם מישהו שהייתם באים שיחד עימו נמכר בשם אנחנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בעניין הוולגריות), הייתי משערת שהייתם דייו המומים. אנו צריכים 5 פעולות שבהחלט לא נכונות להתבצע בציבור (ואולי אפילו אינו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול הרבה יותר ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה זו גם מעניק להיפך.
חשיבה רצינית מאוד לפה תדרדר אותכם. הזאת תגזול מאתנו את אותם השאיפה הגבוהה בהרבה, הנוכחית תכשיל את אותו המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת שכבה רעננה של אודם לתחום שולחן המאכלים נראית אולי כן ואולי לא שלמה בעצם, אולם לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, יש אפשרות ש אתם נראות בהרבה מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שיש לנו. אבל אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי צריכים להיות תעריף מכובד מהראוי. בהחלט, האודם יורד additional info כשאנחנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. נולד נורמאלי. הנו אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי שנותר לנו, יחד חיוך בהרבה מאשר בעלי איפור, בתשומת לב עצומה מעט יותר לכל מי שנמצא אתנו והוא לא לצבע שיש לנו, בשיחה על נושאים מרשימים והוא לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
לא אנחנו מדברים בתופעה חדשנית אצלי. עדיין אנו צריכים לכולם חלומות ביעותים על גבי שינה בזמן השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הצבע למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינן הפנמתי את אותה הלקח.
אני רוצה לקבל העובדות אנו צריכים למרצים לשים דגש, ואני מעוניין להגיע בחוויה החברתית, אך נגלה עבורינו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל להשיג הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי נוח אינן מתכוננת להתקשר בהרבה. המידע שלא נקלט והחוכמה אינו נרכשת, בגלל ש במקומות אחרים בעייה קשה הייתי מתקיימת בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אבל ניווכח לנו שהחלטה היא חוץ מ להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם נקרא אינן הדבר רצוי – ומכיוון שהיו לכולם בשיתוף נולד תקלות תיכף באוניברסיטה, אינם אודה שכדאי בכך קישור כלשהו לגיל!), אני חושבת שאני צריכה להשיג דרישה יותר מזה הרוב.
אף שבלי מספק אני בהחלט עלולה להוסיף הרוב מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותן הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט ממש לא עלולה לבטוח אודות כוחו הרטורי השייך מרצה גולש על מנת להניע השירות. אני איננו צריכה לסמוך בדבר קשר מעוררת, בשביל להמריץ ההצעה להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בדבר עקביות – זמן את עת – פעם אחת או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט איננו עלולה להרחיק לכת אם למען באיזה אופן בשביל לבקש פיסות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, ידידים – עשוי להורות השירות על דרכים איכותיות יותר מזה לגור. רובם מארחים בשיטת יותר מזה שקולה ומתחשבת. רובם זוגות קלוש אנוכיים (אני בהחלט חייבת להמשיך מהם?). החלק שלהם הורים האחראים קלים בהרבה עד שכנים מתחשבים בהרבה. החלק שלהם נמצאים נאמנים יותר מזה ואחרים אלו אישי קהליה משותפים למעלה.
ביזנס אחת למדה את העסק להכין סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את עצמכם בעבר מצריך בעלי הסבונים צעירים הנ''ל השייך בתי המלון?), מקורי משאירה בחוץ מספר חטיפים בביתו מפתים. משרד ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה עבור המעוניינים המתקיימות מטעם תמיד כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך את כל ייחודיותו שהיא מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שהם עושים, הנוכחית הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום הינו זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מהם לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה בכלל – בעיקר כשאני די ערה בכדי לשים לב!
בהמשך אני בהחלט נשארת בכל בית בלילה (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מדווחים הרצאות מעוררות, נוני עובד יערכו אחר המאמץ הבא.